קול ישראל קמה על השאריות של "קול ירושלים", תחנת הרדיו של המנדט הבריטי. מיטיבי תדר מספרים כי כשנפל רדיו רמאללה לידי ישראל ב־1967, התחרו אנשי קול ישראל וגלי צה"ל מי יגיע ראשון לאולפנים כדי לקחת את הציוד ואת התקליטים. מן הסתם, צה"ל כבש את התחנה ולקח את רוב הדברים הטובים.
גם התחנות החדשות נולדו בבלגן. התדר של גלגלצ הוקם במקור כחלק ממבצע שידורים זמני של גל"צ ב־1990. כשהוא נגמר נותר לצה"ל תדר פנוי שלא היה מה לעשות איתו, וככה נולדה "צה"ל 2". ארז טל, שניהל את התחנה, חיפש עוד מימון ומצא את הכסף אצל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הופ, קונספט חדש: גלגלצ. זה הכל פוקסים, קומבינות.
מי שהיה אמור להציע רדיו חדש, מסודר, מעניין ורלוונטי היו 16 תחנות הרדיו האזורי שהקימה הרשות השנייה בשנות ה־90. התחנות האלה הוקמו מתוך תפיסה שלפיה מה שמעניין את תושבי חיפה, למשל, שונה מהותית ממה שמעניין את תושבי עמק יזרעאל ולכן יש צורך בשתי תחנות שונות. כל מי שפתח רדיו אזורי יודע שהרעיון הזה נכשל לגמרי, והפרויקט הפך לריכוזי. בתוך זירה כזאת, שבה כל יד נמצאת בכיס של האחר והרעיון של תחנה נטולת שיקולים פוליטיים או מסחריים נראה כמו בדיחה גרועה, קמה רדיו הקצה. המלחמה פה היא לא רק על האופי שלה אלא על הסיכוי לקיים בארץ מיזם תקשורת איכותי שלא יהפוך לעוד שקשוקה.