ג'ואנה ניוסם עונה על 21 שאלות (2005)

אחרי שהאלבום הראשון שלה, The Milk-Eyed Mender, הגיע לאוזניים שלי, ג'ואנה ניוסם הפכה לאחת הזמרות האהובות עליי. לפני עשור, יצרתי איתה קשר (היא הייתה אז קטנה מספיק כדי שיהיה אפשר פשוט ליצור איתה קשר) והזמנתי אותה לענות על 21 שאלות כתובות מראש. זה היה מדור קבוע במגזין של השרת העיוור, שערכתי אז.

מאחר ועברו 10 שנים, ואפילו הקידוד של השרת העיוור כבר התיישן, החלטתי להעתיק לכאן את הראיון הקצר והמקסים הזה, שנערך במייל ותורגם על ידי.

בזמנו לא הבנתי הרבה מהדברים שעמדו מאחורי התשובות שלה. Stormcock של רוי הארפר, האלבום הראשון שהיא מזכירה, היה ההשראה המרכזית ל-Ys, אלבום המופת שהיא הוציאה שנה מאוחר יותר. החבר שלה, שהיא בודקת ממנו מיילים כל בוקר, היה אז ביל קלהאן, Smog.

1. על מה את עובדת כרגע?

בדיוק הכנתי סנדוויץ' טונה. מרחתי חמאה על שני צדי הלחם וטיגנתי אותו על המחבת, ואז ערבבתי את הטונה עם קצת מיונז, שבדרך כלל אני שונאת, אבל את הבקבוק הזה קניתי ובדקתי בעצמי והוא היה חדש ומשובח. הוספתי גם קצת רוטב פיקנטי. ואכלתי אותו עם בקבוק בירה. איזו בירה שקרויה על שם קריסטל.

2. מהו זיכרון הילדות הראשון שעולה לך לראש?

הסתכלתי על עלה דשא יחיד, שלחתי אליו יד והוא נשאב לתוך האדמה. מאוחר יותר סיפרו לי שזה היה גופר. [מכרסם דמוי סנאי שחי מתחת לאדמה]

3. מה אינך יודעת לעשות, והיית רוצה לדעת?

לשרוק, להתפרץ בכעס, לישון.

4. איזה אלבום [או אלבומים] הכי השפיע/ו עליך?

כרגע אני מקשיבה ל-Stormcock של Roy Harper,
Looks Like Rain של Mickey Newbury,
Hi-Fi Snock Uptown של Michael Hurley,
All Night Fox של Howling Hex,
Other Side of This Life של Fred Neil,
Freakin’ at the Freakers Ball של Shel Silverstein,
In My Own Time של Karen Dalton,
Ridin’ High של Jerry Jeff Walker.

האלבום החדש של Smog, A River Ain’t Too Much to Love, הוא האלבום האהוב עליי השנה, ואחד הדברים הכי יפים ששמעתי אי פעם.

5. מהו המקרה הכי מפחיד שקרה לך?

אולי הסכין שנפלה מהשמיים בבוסטון, ונחתה, עם הלהב כלפי מטה, רועדת כמו קולן, נעוצה באדמה ליד כפות רגליי.

6. איך את הכי אוהבת ליצור?

הלוואי שידעתי בעצמי.

7. מהו הצליל האהוב עלייך?

אני אוהבת יותר מדי צלילים, קשה לבחור אחד. אבל הצליל שאני הכי פחות אוהבת הוא הצליל שעושות הברכיים שלי כשהן חורקות כנגד חפץ מעץ, כמו ארון, כשאני נשענת ומנסה לעשות משהו קשה, כמו להתאפר מול המראה. אני מתרכזת, והברכיים שלי עושות "סקווי, סקווי, סקווי". איכס.

8. עם מי – חי או מת – היית רוצה לשתף פעולה?

של סילברסטיין. אנטוניו גאודי. ניל יאנג.

9. מי החבר/ה הכי טוב/ה שלך?

כנראה חברה שגדלה איתי, ג'יימי דירנדוביץ'. אבל יש כמה אנשים שאני אוהבת במיוחד.

10. מהו הדבר האחרון שממש הרגיז אותך?

סיום מטומטם לסרט שראיתי הערב, והעובדה שבכיתי בכל מקרה. בכיתי וצעקתי "איזה בולשיט!"

11. השלימי: אהבת חיי היא…?

המשפחה שלי.

12. על מה חלמת בלילה?

אני לא זוכרת. רק לעיתים רחוקות אני זוכרת.

13. על מה את הכי מצטערת?

על כך שאמרתי לאיזה ילדה בכיתה ג' שהשיער שלה שמנוני, למרות שהיינו אמורות להיות חברות, כי היא באה אליי הביתה, כדי לנסות לגרום לחולדות המחמד שלנו להזדווג. ואז קראתי לה שמנונית רק כדי להצחיק את החבר'ה.

14. לו היו לך שלוש משאלות, מה היית מבקש/ת?

אני תמיד אומרת "היכולת לעצור את הזמן, היכולת לרסס כתובות בשמיים, והיכולת לעוף". אשאר עם שלוש המשאלות האלה, אפילו ששתי הראשונות די מפוקפקות, כי לא עלה לי שום רעיון טוב יותר.

15. במי היית מאוהבת בתיכון?

במשך תשע שנים טענתי שאני מאוהבת בשכן שלי, שאביו היה חבר בסופר-גרופ של רוק אמריקאי מיושן. אבל לא נראה לי שהייתי מאוהבת בו בתיכון. אני חושבת שהתגברתי עליו עד כיתה ט'.

16. מה היית רוצה שיגידו על קברך?

"ואל תחזרי!!!"

17. מה גורם לך לבכות?

הכול, מסתבר. בכיתי היום 14 פעמים.

18. מה את עושה כשאינך מצליחה להירדם?

עונה על שאלות לראיונות.

19. אם הייתה לך מסעדת מזון מהיר, איך היית קוראת לה?

Spoon o’ Tuna.

20. מהו הדבר הראשון שאת עושה כשאת מתעוררת בבוקר?

אני לא מתעוררת לפני 12 בצהריים. אז אני יורדת למטה לבדוק אם קיבלתי דואל מהחבר שלי. אז אני מנגנת קצת. אז אני אוכלת משהו. אז אני נוסעת לעיר לשתות קפה. אז מגיעה שעת ארוחת הערב.

21. איך היה לענות על השאלון הזה?

כמו חמאה.

שיחה על מוזיקה עם ברי סחרוף

בתחילת 2012, עורכי כתב העת העצמאי "הכיוון מזרח" הזמינו אותי להשתתף בגיליון המוזיקה שלהם, שנועד להתמקד במוזיקה מזרחית. אני לא מבין כלום במוזיקה מזרחית בהגדרתה המקובלת, אז רציתי לדבר עם מישהו שיש לו הסתכלות מעניינת על כל זה. מבחינתי, אחד השגרירים הגדולים של ערבוב תרבויות בארץ, בטח מזרח ומערב, הוא ברי סחרוף, שהסכים לשוחח איתי על העניין. קצת נמאס לי מראיונות רגילים וגם לא באתי עם סט שאלות מראש, אז ניסיתי להביא כאן את השיחה החופשית פחות או יותר כפי שהתנהלה.

כל התצלומים כאן הם של אסף אנטמן המעולה, ומופצים ברישיון CC-by-nc-sa.

*

"אתה נמצא כאן" היא לא סתם כותרת אקראית לאלבום האחרון והמעולה של ברי סחרוף (נענע דיסק, 2011). כפי שהסביר סחרוף עצמו בראיונות המעטים שנתן סביב יציאת האלבום, זו אמירה כבדת משקל. אתה – כלומר המאזין, וגם הזמר עצמו – יכול להמשיך ולדמיין שאתה אזרח סניף ארצות הברית במזרח התיכון, או לחילופין אירופאי שבכורח נסיבות היסטוריות הוגלה ללבנט החם והברברי הזה ואולי יום אחד תצליח להפוך את יפו לפריז. אבל תדמיין כמה שתרצה, אתה נמצא כאן. כאן, בצומת הזה בין היבשות, בין התרבויות. להמשיך לעצום עין תרבותית אחת פירושה לשקר לעצמך, להתכחש למציאות.

בזכות החיבור הלא-אפולוגטי הזה בין המסורת המערבית למזרחית, סחרוף מבטא לטעמו של מבקר זה את "ישראל 2012" בצורה השלמה והמקיפה ביותר. יותר מהזמרים הישראליים הכי מובהקים כמו אריק ושלום, אייל גולן או שלמה ארצי. אף מוזיקאי ישראלי (חוץ מטיפקס, אולי) לא הצליח להתיך את המסורות המוזיקליות השונות של מדינת ישראל בהצלחה אמנותית ומסחרית גדולה כמו סחרוף. במובן הזה, סחרוף האמן הוא כמעט אנומליה תרבותית. הוא מערבב, עוד מימיו הראשונים במינימל קומפקט, בין רוק ופופ אנגליים מאוד לבין מוזיקה טורקית, מצרית ומרוקאית, בין רוקנ'רול חשמלי לבין אלקטרוניקה ודאב, בין פייטנות לבין אינדי רוק ניסיוני, בין שירי ארץ ישראל קלאסיים ("עוד חוזר הניגון") לשירי ביקורת חדים על ישראל והאתוסים שלה. ובעוד הוא מעמיק ומרחיב את השדה המוזיקלי שלו, מעיז ללכת רחוק יותר ויותר – הוא זוכה להצלחה עצומה.

וזה משונה בעיניי, זה דורש בירור. אז ביקשתי ממנו להסביר, ונפגשנו.

בדירה השכורה שלו בתל אביב, בה נפגשנו בצהריים נעימים של סוף החורף, אין שום סימן לכך שכאן גר כוכב הרוק הגדול של דורו, ואין גם זכר לערבוב התרבותי שמאפיין את המוזיקה שלו. מי שציפה, כמוני, לראות תמונה ממוסגרת של פריד אל אטרש לצד פוסטר ישן של לד זפלין, או דירה מעוצבת להפליא, ימצא את עצמו מול דירה של איש רוח מפוזר שיותר מכל חי כמו קיבוצניק. קירות ריקים, מאפרות על השולחן הישן, ספה דהויה וערימות על ערימות של ספרי היסטוריה, פילוסופיה ופרוזה. רק הערימות הקטנות של הדיסקים שמפוזרות ליד המערכת חושפות מעט מהעולם המוזיקלי שבתוכו פועל סחרוף: דיסק ישראלי חדש של פיוטים לצד אלבומים אלקטרוניים ואוספים של נינה סימון. אנחנו מתחילים מהמוזיקה שעליה הוא גדל, ואני שוב מופתע.

אתה גדלת על מוזיקה לא-מערבית?

לא, אני גדלתי דווקא על מוזיקה מערבית.

להמשך הפוסט ←