כדי להבין את המאבק של רדיו הקצה צריך להבין את הסביבה שבתוכה קמה התחנה. הרדיו הישראלי הוא יצור כלאיים חריג בין תקשורת ממלכתית, ציבורית, צבאית ומסחרית, והגבולות בין התחומים האלה עמומים יותר מתוכנית הגרעין. כך למשל בגלי צה"ל — תחנה שממומנת בידי הגוף הכי עשיר בארץ, משרד הביטחון — משדרים פרסומות בתשלום. אבל לא כל פרסומת אלא רק מגופים מסוימים. קול ישראל ממומנת מתקציב רשות השידור, כלומר מהאגרה שלכם, פלוס פרסומות — שזה קצת כמו המצב הזה שאתם משלמים 37 שקל לסרט בקולנוע ואז נאלצים לראות רבע שעה של פרסומות כקהל שבוי. התחנות המסחריות האזוריות משדרות עד 20 דקות פרסומות בשעה, הרבה מעבר לכל סטנדרט רדיו רציני בעולם.
הבלגן הזה לא באמת מפתיע כשמבינים איך נוסד הרדיו הישראלי: בצורה פיראטית. גלי צה"ל הוקמה על התשתית של "קול ציון הלוחמת", תחנת הרדיו של האצ"ל ו"קול המחתרת העברית" של הלח"י, שהיו תחנות פיראטיות לכל דבר ועניין. המשטר הבריטי רדף אחריהן, ואנשיהן נשאו את המשדרים במזוודות כדי שיוכלו לברוח.