4 Comments

  1. מ ק ס י ם

    הגב

    1. איזה מלך אתה!!! כתבה אדירה אח… הצחקת אותי מאוד וגרמת לי לחוש סומק לחיים 🙂 קפוץ מתישהו שוב! האוהל כבר בשלביו הסופיים של החיים, אבל אנחנו עדין פה! עדין יוצרים גלגלי תפילה!

      הגב

  2. אלון גלעדי 8 ביולי 2012 בשעה 5:50

    הי גיא
    קוראים לי אלון, אני גר בעין השופט 🙂
    רציתי להודות לך על הדברים שכתבת. אחת החששות הגדולות, לפחות שלי… היא הרתיעה של אנשים שלא מהקיבוץ. יש חבר'ה שזה לא בשבילם, ויחד עם הרתיעה הנוספת של הקיבוצניקים מאורחים – זה באופן מצער הרבה פעמים לא הולך ביחד…
    אבל המבוכה הזו שם רק אם שמים אותה שם. ובכתיבה הנהדרת שלך הצלחת להעביר בדיוק את מה שאני לפחות משתוקק להרגיש בכל ביקור של אדם חדש – רוגע. להכיר, לנסות את זה, לטעום משהו חדש.
    זה נכון אגב, גם לחברי קיבוץ בקשר לתל אביב, כמובן 🙂
    האתר שלך גדול, מאז שידידה שלי העבירה לי את הכתובת אני תמיד נהנה להסתכל בו. אני מקווה שתגיע לכאן שוב (אני עכשיו רואה שמאז הכתיבה עברו כבר שלוש שנים, אבל עדיין)
    ואם יורשה לי לבקש בקשה – אם יזדמן לך לקפוץ לארמגדון, יהיה לי לכבוד לנגן איתך.
    אלון

    הגב

  3. כתבה נפלאה, פעם ראשונה שאני נתקלת בה… תודה על כל הפרגון ומוזמן לבוא שוב, איילת (גורה, בפי עומר לפחות)

    הגב

השאר תגובה