דרך החוצה מהביוב: למה לורד היא אשת השנה שלי במוזיקה

lorde

אשת השנה שלי במוזיקה היא לא אישה. ליתר דיוק, היא – כמו ששרה בריטני – כבר לא ילדה, אבל עדיין לא אישה. קוראים לה אלה מאריה לאני יליץ'-או'קונור. אתם מכירים אותה בכינוי Lorde ושמעתם השנה את הסינגל שלה "Royals" איזה מיליון פעם בגלגלצ. עכשיו תקשיבו למה יש פה יותר מסתם עוד בחורה עם שיר טוב.


בחודש שעבר כתבה פה נועה אבן, נערה בת 15, מניפסט קצר וחסר רחמים של בני הנוער המיואשים-מראש של היום. "הדור שלי ביוב", היא כתבה, "אנחנו מטומטמים כי אנחנו חושבים שככה הגיל הזה אמור להיראות. המדיה אמרה לנו שכך יהיה, אז אנחנו חושבים שמסיבות בריכה זה לגיטימי, חושבים שקנייה ווסט הוא אמן לגיטימי, חושבים שאנחנו בעצם נורא עמוקים ופשוט לא מבינים אותנו. אנחנו נעים בין הביטחון שאנחנו השיט ובין 'אלוהים אדירים, אני אהיה כישלון כל כך גדול שאפילו לריאליטי לא יקבלו אותי'". הרי לכם תמונה של בן הנוער הרגיל בעולם המערבי ב-28 מילים: מובל על ידי כוחות מסחריים ותקשורתיים גדולים ממנו בהרבה, רודף אחרי חלומות שהכתיבו לו מאז שהיה קטן, מת לעשות כסף, להיות כוכב, לא משנה איך ולמה ובאיזה מחיר. והנה הוא בשתי מילים: חסר אונים.

נועה מצאה דרך החוצה. היא לא ישבה בחוסר אונים אלא עשתה משהו: היא כתבה את הטקסט הזה. היא עשתה את זה, כאמור, בגיל 15. בגיל הזה כתבה לורד את "Royals", שיר קטן שהרים אצבע משולשת לחלומות העושר והתהילה שנמכרים לבני נוער בתרבות הפופולרית בכלל ובהיפ-הופ בפרט. היום לורד בת 17, והשיר הזה הפך השנה ללהיט עולמי היסטרי, זינק למקום הראשון בכל ארץ דוברת אנגלית ובהרבה אחרות, והפך אותה למיליונרית (וגם לניו-זילנדית הראשונה שכבשה את המקום הראשון באמריקה).

לכשעצמו, זה לא חדש. לא מעט בני נוער ביקרו במקום הראשון וסגרו קופה לפני שסגרו 18 שנה בכדור הארץ. ג'סטין ביבר, סלינה גומז, מיילי סיירוס, בריטני ידידתנו. מה שמשותף לכל הנערים והנערות האלה הוא שהם היו בובות ולא אמנים. לא הם כתבו את השירים, לא הם ניגנו אותם, לא הם החליטו איך תיראה העטיפה או אסטרטגיית השיווק, לא הם קיבלו את המיליונים בתמלוגים על המילים והלחן. תמיד רחש סביבם נחיל של חליפות שדאגו שהם יתפשטו כשצריך, יתלבשו במה שצריך, יעלו לבמה כשצריך ולא יפריעו למבוגרים לספור את השטרות.

לורד שייכת לחבורה יוקרתית וקטנה הרבה יותר, שבה חברים מייקל ג'קסון בגיל 11 וסטיבי וונדר בגיל 13. היא מצטלמת תמיד עם בגדים. כאילו, שלמים. היא כתבה בעצמה את הטקסטים לכל השירים שלה והלחינה אותם עם המפיק שלה והמיליונים שהיא עשתה השנה הם ברובם מתמלוגים על מילים ולחן. היא סירבה להצטרף למופע של כוכבת העל קייטי פרי ("זה לא הרגיש לי נכון", היא אמרה) וענתה בשלילה גם להזמנה לשיר בקטע של דיוויד גואטה, בסך הכל מפיק הדאנס הכי מצליח בעולם בעשור האחרון, שחולש על הרדיו ועל הרחבות באירופה וארה"ב. לשיר בקטע שלו מבטיח גם לזמרת אלמונית חוזה שמן והצלחה עולמית. לורד ענתה: "הוא מגעיל". וזה נכון, הוא באמת מגעיל, ולהופיע עם קייטי פרי באמת תהיה טעות אמנותית עכשיו. כל כוכב פופ אחר בן 17 לא היה מסרב להצעות האלו או בכלל לא נשאל עליהן. אצל לורד, המילה הראשונה והאחרונה על כל צעד בקריירה המטאורית שלה – מבחירת השירים ועד עיצוב השיער – נשארה שלה.

אם זה לא נשמע לכם מרשים, תקראו שוב את הקטע שכתבה נועה. זה לא שאין בעולם הזה נערים שמסרבים לשחק את המשחק הקפיטליסטי-תרבותי השליט, שמכתיב להם לוותר על כל עיקרון אמיתי לטובת סלבריטיזציה בכל מחיר ומסביר להם שאין להם באמת בחירה או יכולת להתנגד, לסרב ולהיות עצמאיים. יש בני נוער שמסרבים, אבל אלה הנערים בתיכון שאף אחד לא מדבר איתם. לורד היא מורדת תרבותית כזו בדיוק, שהפכה להיות אחת הכוכבות הכי גדולות של השנה. במושגי תיכון, היא הכי מקובלת. אבל היא משדרת את ההיפך הגמור ממיילי סיירוס, והיא גם שרה על זה בלהיט הכי גדול שלה שהדיח את סיירוס מהמקום הראשון. ומכיוון שבאנו לדבר על מוזיקה, חשוב לציין שהשירים שלה הם שירי פופ מצוינים וחכמים, נגישים מספיק בשביל הרדיו אבל חכמים מספיק בשביל בני שלושים שקוראים ספרים.

בשנה שעברה בחרתי כאן את פרנק אושן לאיש השנה במוזיקה. הסיבה הייתה דומה: כן, הוא הוציא אלבום פנטסטי, אבל חוץ ממנו הוא גם הביא איתו השפעה רחבה יותר. הוא היה זמר דומיננטי בהיפ-הופ האמריקאי שיצא מהארון, ושינה את איך שהמוני אנשים מסתכלים על ביסקסואליות ועל היפ-הופ. לורד הוציאה אלבום פנטסטי, אבל הביאה איתו גם תקווה גדולה יותר מהשירים שלה. אנחנו קופי אדם, אנחנו לומדים לפי חיקוי ולכן אנחנו צריכים מודלים. הבחירה שלנו היא מאיזה מודל ללמוד. מספיק ששתי נערות בכל כיתה יחליטו ללמוד שיעור לחיים מלורד ולא מסיירוס, וכבר יש תקווה כלשהי לדור מיואש בעולם שרק רוצה לנצל אותו. אני לא הראשון שמבין את הכוח האדיר שטמון בלורד: מגזין טיים בחר בה החודש כאחת מ-15 בני הנוער המשפיעים ביותר בעולם. לא העשירים, לא היפים, לא הסקסיים – המשפיעים. חבריה לרשימה הם בן 17 שיאהו רכשה את התוכנה שכתב, ומורדת אפגנית בת 16 שמסרבת לשתף פעולה עם הטאליבן. נועה, יקירתי – אם הדור שלך הוא ביוב, הנה דרך החוצה.

פורסם במקור בגליון דצמבר 2013 של מגזין בלייזר

כתיבת תגובה