השבוע כתבתי כאן ביקורת על אלבום מחווה לג'וני מיטשל שיצא לא מזמן וכלל אמנים מוכשרים כמו פרינס, אנני לנוקס, סופיאן סטיבנס, ג'יימס טיילור ורבים אחרים. כתבתי ושכתבתי ומחקתי וכתבתי שוב, כמו שעושים לרוב עם ביקורות, אבל כל הזמן דקרה לי בצד הידיעה שאני לא כותב את מה שאני באמת רוצה לכתוב.
בעצם לא רציתי לדבר על חידושים ועל מחוות מוזיקליות של אמנים אחרים, הלב שלי נדד שוב ושוב לאהבה החיה, הכואבת וההולכת וגדלה תמיד שלי לאלבום אחד של ג'וני מיטשל, אלבום שאני מחשיב כאלבום הפולק המושלם ביותר שנוצר אי פעם, Blue. להמשך הפוסט ←
